פסק-דין בתיק ב"ל 5920-06-11

1.         התובע, בעל מתקן לשטיפת מכוניות, הגיש לביה"ד באמצעות ב"כ, תביעה להכיר בארוע חריג של התרגזות בעבודתו שארע ביום 29.4.10 בו לקה בלבו כפ"ע.

התובע טוען כי בסמוך לשעה 12:00 פרץ בינו לאחד מעובדיו וכוח שגלש לצעקות רמות וחילופי דברים קשים. העובד השיב לו בחוצפה וניסה להתחמק בתירוצים שונים והתובע התרגז עקב מעשיו ותשובותיו.

תוך כדי המריבה, חש בחולשה כללית, התיישב על כסא רועד וחיוור, כחצי שעה אח"כ ביקש מעובד אחר להסיעו לביתו, בדרך חש שאינו יכול לנשום, פנה לקופ"ח והופנה לבי"ח.

2.         בכתב הגנתו מ- 27.6.11 הכחיש הנתבע הנטען, משלא הוכחה פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

            צורף עותק התביעה למל"ל מ- 7.10, {בה צויינו 2 עדים לארוע: מורוך ודים ("ודים") וגולנברג אלכס ("אלכס") ולא צויין שם העובד עמו התווכח} והודעתו לחוקר המל"ל מ- 16.9.10.

            בתביעה למל"ל טען "לאחר וכוח וריב עם עובד, חש בכאב חד בחזה ...".

            בהודעתו טען כי סבל מבעיות לב עוד בהיותו ברוסיה, מ- 1988; עישן 30 שנה. התובע עובד בעסק העצמאי שלו, עובד בשטיפת מכוניות (מכוניות למכירה) ידנית בקיטור, פוליש וקס, סידור הריפודים, תיקונים פלסטיקים קטנים וכד'. כך עובדים הוא ועובדיו 17-7 ובימי ו' בערך עד 11:30.

            ביום הארוע בא לעבודה והרגיש רגיל. בערך אחרי 4 שעות עבודה רגילות התחיל להרגיש לחץ בחזה והתכווצות, קושי בנשימה, כאבים בידיים ובעורף כך משך עד 14:00 אז ביקש מאלכס שיקח אותו הביתה, ברכב של התובע, ובדרך החליט לקחת אותו לקופ"ח.

            היה לו עסק נוסף בחולון שם עשה אותה עבודה.

            באותו יום, 29.4.10, לא היה לו שום ארוע חריג בעבודה, עבד רגיל, לא היה לו מאמץ יוצא דופן ולא היה לו וכוח חריג עם אף אחד, לא לקוח ולא עובדים.

            כשעומת עם התאור בתביעה למל"ל בדבר וכוח וריב עם עובד הוא משיב: "לא לא היה לי שום ויכוח חריג, אם היה משהו זה רגיל 'זה עבודה' לא משהו מיוחד שאני יכול לומר.

            הגיש תעודות מחלה. חזר לעבוד באוגוסט.

3.         התובע הגיש תצהיר עדות שלו, של אלכס ושל מר אנדרי שלסטוב ("אנדרי").

            בתצהירו טען כי באותו יום 2 מ- 5 העובדים לא הגיעו, דבר שיצר לחץ מיוחד. היה זה גם סוף חודש בו באופן קבוע יש יותר עבודה. באותו יום הקפיד עם העובדים על עבודה במהירות, כשכהרגלו אינו מתפשר.

            בערך ב- 12:00 הבחין כי רכב שסיימו לעבוד עליו לא מוכן, והפוליש אפילו קילף חלק מהצבע עקב עבודה רשלנית, ואף נוצרו שריטות. התברר לו שאנדרי עבד על הרכב וכשביקש לברר עמו, השיב לו כי השריטות וקילופי הצבע היו קודם. תשובתו הפתיעה והרגיזה אותו מאוד, מה גם שזה שקר, שכן הקילוף נעשה ממכונת הפוליש (והוא יודע זאת מנסיונו הרב), מה גם שהרכב היה לאחר צבע חלקי.

            משאמר לאנדרי שלא יספוג הנזק אם לא יתקנו את הצבע - השיב לו אנדרי בחוצפה ובצעקות, מה שהגביר כעסו. בשלב זה צעק ממש ואף קילל ואמר לו שלא יחמוק מאחריות ושהוא רואה בחומרה התנהלותו ואנדרי השיב בחוצפה שלא יתקן הפוליש, שיפסיק להיות נודניק, ושאם לא מתאים, אנדרי יכול ללכת.

            תוך כדי הצעקות הרגיש כאב בחזה והיה לו קשה. הריב נמשך מספר דקות. הרגיש חולשה והחל לרעוד, התיישב וביקש מים קרים.

            אנדרי בתצהירו טוען כי באותו יום היה לחץ גדול בעבודה כשהתובע האשים אותו בנזק לפזו 407 שעבד עליה. בתחילה השיב לו רגוע, והתובע המשיך לצעוק ולהתעצבן, עד שאיבד קור הרוח והחזיר בצעקות.

            ככה התווכחו מס' דקות עד שהבחין שהתובע רועד, אדום וצעק עם כל הכוח ולכן עזב המקום. התובע לוקח העבודה ברצינות רבה אך מעולם לא ראה כזו תגובה אצלו.